ליפץ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשתו של המבקש, ליתן לו רשות ערעור על החלטתו מיום 27.02.13 של כבוד רשם ההוצאה לפועל, מר דניאל הורוביץ, שניתנה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-19195-03-1 , אשר קבע כי הסמכות לדון במחלוקת שבין הצדדים נתונה לבית המשפט ועל כן על המבקש לפנות לבית המשפט המוסמך בתובענה מתאימה.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. המבקש הינו החייב בתיק הוצאה לפועל שנסגר בשנת 2005.

בתאריך 24.11.04 ניתן האישור על ידי כבוד רשם ההוצאה לפועל למכור את הנכס בחלקה 6883/58 למשיב 3.

בתאריך 29.02.12 , הגיש משיב 2 , כונס הנכסים לשעבר, בקשה לאשר לו לחתום על מסמכים חדשים לצורך העברת זכויות המבקש בנכס נוסף חלקה 6896/204 למשיב 3.

בתאריך 11.03.12 ניתנה ההחלטה על ידי כבוד הרשם המאשרת למשיב 2 לחתום על מסמכים חדשים לצורך העברת זכויות המבקש בנכס הנוסף למשיב 3.

בתאריך 07.01.13 הוגשה בקשה לביטול ההחלטה על ידי המבקש.

בתאריך 27.02.13 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשם נשוא ערעור זה בה קבע כי הסמכות לדון במחלוקת בעניין הזכויות במקרקעין נתונה לבית המשפט.

טענות המבקש:

3. המבקש טוען כי 7 שנים לאחר מועד ההחלטה למכור את הנכס למשיב 3 , כאשר התיק סגור, הגיש משיב 2 , את הבקשה לאשר לו לחתום על מסמכים חדשים לצורך העברת זכויות המבקש בנכס נוסף, וזאת ללא ידיעתו, וללא אזהרתו של המבקש כנדרש בהתאם לתקנה 100 לתקנות ההוצאה לפועל, וזאת ללא תצהיר ומסמכים כנדרש בהתאם לתקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל, וכי איש מהמשיבים לא דאג ליידע את המבקש אודות ההחלטה של כבוד הרשם מתאריך 11.03.12, וכי למבקש נודע על ההליך באקראי, בעת שמשיב 2 ומשיב 3 ניסו להעביר את הבעלות של המבקש בנכס הנוסף, וכי החלטתו של כבוד הרשם ניתנה בתאריך 11.03.12 ללא שיידעו את המבקש בדבר הגשת הבקשה ותוכנה וללא שתידרש תשובתו של המבקש.

המבקש טוען כי בהסכם המכר שהוכן על ידי משיב 2 ושעליו חתם משיב 3 בשנת 2004 לא נמכרו זכויות נוספות, וגם לא עולה משם כל כוונה למכור זכויות נוספות על הזכויות בנכס שנמכר, ובפרט לא זכויות בחלקה 6896/204, וכי למשיב 2 לא אושר כלל למכור את הזכויות בחלקה 6896/204 שכן אישור כזה גם היה חייב להגיע לידיעתו של המבקש בטרם נתינתו, וכי המשכנתא שנרשמה על זכויות המבקש על ידי משיב 1 הייתה רק על חלקה 6883/58.

המבקש טוען כי משיב 2 לא צרף לבקשתו את כל המסמכים הדרושים לפי תקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, או כל הסכם ממנו ניתן ללמוד כי אכן נמכרו למשיב 3 הזכויות בחלקה 6896/204, וללא כל תצהיר המאמת את העובדות כנדרש על פי דין.

המבקש טוען כי טענתו של כונס הנכסים כי קיימת הערה רשומה בנסח המקרקעין של חלקה 6883/58, לפיה קיים הסכם מתאריך 01.10.80 , אשר ממנו ניתן ללמוד כי ההסכם מקנה לבעלים גם את הזכויות בחלקה 6896/204 , אינה נכונה.

תגובת משיב 1:

4. משיב 1 טוען כי אין לו כל עניין בסכסוך נשוא תיק זה וכי התיק נסגר לפני שנים רבות, והוא מבקש כי בית המשפט ימחוק אותו מהבר"ע.

תגובת משיב 2:

5. משיב 2 טוען כי כל שביקש היה לאשר לו לחתום על המסמכים הנדרשים להעברת זכויות המבקש הצמודות לחלקה 6883/58, וכי הסתמך על חוות דעת של השמאי ולכן סבר כי לחלקה 58 זכויות נלוות בחלקה 204 בגוש 6898, וכי גם על פי פנייתו למיסוי מקרקעין להוסיף על גבי האישור להעברת חלקה 58 אישור להעברת חלקים בחלקה 204 אשר נענתה בחיוב הבין כי אכן רוכש חלקה 58 רכש זכויות גם בחלקה 204.

משיב 2 טוען כי לאחר בדיקתו של עו"ד אילן אביניר דובב , הבודק מטעם בית המשפט ביחס להעברות בגוש הגדול ועמדתו כי רוכש חלקה 58 לא רכש כל זכויות נלוות בחלקה 204, פנה משיב 2 למנהלת הגוש הגדול והודיע כי הוא חוזר בו מבקשתו הנ"ל ועל כן ביקש חזרה את כל מסמכי ההעברה, והודעה על כך נמסרה למבקש.

משיב 2 טוען כי הודיע למבקש ולמשיב 3 כי הוא לא יעביר כל זכויות בחלקה 204 ולא ישתמש בזכות שניתנה לו מרשם ההוצאה לפועל לחתום , ללא הכרעה שיפוטית אם נכונה טענת משיב 3 כי הוא רכש זכויות בחלקה 204 עקב רכישת חלקה 58.